פסק-דין בתיק ת"א 982/02

1.         התובע יליד 4.3.1975. הוא נפגע בשתי תאונות דרכים. הראשונה היא מיום 13.7.01, ובה נגרמה לו פגיעה בכתף השמאלית (שבר תלישה בלי תזוזה). תאונה זו לא הצריכה אישפוז, אם כי כקביעת ד"ר צינמן בחוות דעתו מיום 3.9.03, הותירה בתובע נכות בשיעור של 10 אחוזים לפי סעיף 35(1)(ב) למבחנים שלפי תקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז-1956. 

            התאונה השניה (להלן - התאונה), ארעה ביום 23.12.01, ובה נגרמה לתובע פגיעה קשה שגרמה לנכויות ממשיות, כפי שיפורט להלן.

            באשר לשתי התאונות, המבטחת האחראית לפיצויים היא הנתבעת מס' 1. מטבע הדברים, ייוחד רובו ככולו של פסק הדין לתאונה, ואילו בגין התאונה הראשונה, יזוכה התובע בסכום מתאים בגין הנזק הבלתי ממוני שנגרם לו לאור הנכות הנ"ל וכן עבור הפסד השתכרות בעבר במהלך התקופה הקצרה שחלפה עד לארוע התאונה השניה.

2.         התובע תושב הקיבוץ חולדה. בילדותו סבל מהיפראקטיביות וטופל בריטלין, ו"מגיל קטן נצפו בו בעיות התנהגות וחוסר התאמה למסגרות השונות. בילדותו עבר איבחונים רבים בהם נוירופסיכולוגיים ופסיכולוגיים, אובחן כסובל מ-ADHD, ומליקוי למידה על רקע שפתי." נגרמה לו חבלת ראש בהיותו כבן 9 שנים. אמו מתארת אותו כ"ילד יצירתי ומוכשר, מחפש הרפתקאות ופעילות פיסית מוגברת, מתקשה לשמור על גבולות" (נ/11), ולפי רישומי המרפאה לבריאות הנפש של בית החולים קפלן ברחובות "תמיד היה ילד 'מיוחד' לדבריו היפראקטיבי, פרץ לתיקים רפואיים, לקח סמים, עשה משהו אסור לעשות טופל אצל פסיכולוג ... תמיד היה ילד שובב, היפראקטיבי, שונה, לא תמיד היה מחובר למציאות ... היה מטופל אצל פסיכולוג אך לא השיג את המטרה ורק קיבל חופש מלימודים כאשר רצה" (נ/4). לימודיו בבית הספר התיכון לא היו סדירים, הוא נאלץ להירשם ללימודים בבית ספר אקסטרני, ואין לו תעודת בגרות. לחובתו גם הליך בבית משפט השלום לנוער שהטיל עליו מבחן, לאחר שנטל חלק בפיצוץ נפץ ואף השתתף בפריצה לתיקים רפואיים במרפאת הקיבוץ. כמו כן השתמש בחשיש מדי פעם. סיים 12 שנות לימוד אך אין לו תעודת בגרות.

לאחר סיום לימודיו שירת התובע שירות צבאי מלא ביחידה קרבית (צנחנים), ולאחר מכן עבד משך כשנה בחקלאות בקיבוץ, ואחר כך נסע לחו"ל, למזרח הרחוק. משם המשיך לארצות הברית, השתקע פרק זמן בארצות הברית (ניו יורק, מנהטן), הקים שם עסק של מנעולנות (פריצת מנעולים), שפעל בניגוד לדין האמריקאי. במאי 2001, חזר לישראל. בכוונתו היה להקים כאן עסק עצמאי - בר אקטיבי - והוא אף החל לממש כוונה זו והתקשר ביום 11.11.01 בהסכם (נספח 13 לתצהירו), לפיו יחד עם דרור לבקוביץ, רכשו שניהם עסק של בר אקטיבי, לרבות ציוד, ורכב. תכנית זו לא יצאה לפועל לאחר שסמוך לאחר מכן, נפגע התובע בתאונה.

3.         ממקום התאונה נלקח התובע לבית החולים אסף הרופא, משם הועבר ביום 14.1.02 לבית החולים שיבא בתל השומר, ושוחרר לביתו ביום 15.3.02.

            סה"כ היה התובע מאושפז בגלל פגיעותיו בתאונה במשך 82 ימים.

4.         לשם קביעת מצבו הרפואי עקב התאונה, נבדק התובע על ידי 4 רופאים: ד"ר צינמן בתחום האורטופדי, ד"ר לאופר בגלל פגיעותיו בפה ובלסת, ד"ר ירניצקי בתחום הנוירולוגי, ופרופ' אהוד קליין, בתחום הנפשי.

            ד"ר צינמן נתן חוות דעת מיום 3.9.03. בחוות דעתו הוא מפרט את פגיעותיו הרבות של התובע, שהתלונן על כאבים בקרסול ימין, כאבים בברכיים ובמפרק ירך ימין, ועוד. נמצאה בליטה של הקלוויקולה משמאל עם קיצור, צלקת בצד האחורי של המרפק, נפיחות באגודל הימני, ועוד, הכל כמפורט בחוות דעתו.

            ד"ר צינמן מגדיר את פגיעתו של התובע בתאונה כ"פגיעה רב מערכתית מורכבת וקשה". הוא העריך נכויות אלה: בגלל התאונה הראשונה 10 אחוזי נכות בגלל הפגיעה בכתף השמאלית. בגין התאונה השניה: 10 אחוזי נכות בגלל השבר בזרוע השמאלית; 5 אחוזי נכות בגין השבר בעצם הבריח משמאל; 5 אחוזי נכות בגלל הקרע בגיד הארוך של שריר הביצפס; 10 אחוזי נכות בגלל החיבור הגרוע של הרדיוס הדיסטלי; 10 אחוזים בגלל השבר בירך הימנית; 10 אחוזים בגין השבר בשוק ימין, וכן עוד 10 אחוזי נכות בגין הצלקות.

            סה"כ נכות מצטברת של 70 אחוזים. הנכות המשוקללת בתחום האורטופדי, כולל הצלקות, בגין שתי התאונות, היא בשיעור של  52 אחוזים.

5.         בחוות דעתו מיום 21.10.03 קבע פרופ' לאופר נכות של 5 אחוזים כתוצאה מן השבר בעצם העול מימין ואסימטריה קלה בין שני חלקי הפנים בגלל ריפוי השבר בעמדה נמוכה של עצם העול. התובע התלונן בפניו על הפרעה בתחושת הפנים בעת גילוח אך הוא ציין כי "אובייקיטבית אין כל פגיעה עצבית והתחושה בכל האזור המעוצבב על ידי העצב האינפרה אורביטלי תקינה."

6.         פרופ' ירניצקי נתן חוות דעת מיום 14.12.03. בחוות דעתו הוא מתאר כי לתובע נגרם דמם מוחי תוך חדרי מינימלי וקונטוזיה פרייטלית משמאל. לאחר התאונה והניתוח האורטופדי היה התובע מבולבל ולא שקט, ואחר כך נעלם הדימום. לאחר שהתובע הועבר לשיקום נוירולוגי בבית החולים בתל השומר, "נמצא אי שקט בולט, חוסר מעצורים לדחפים ורצונות. אפקט שטוח, ירידה קשה בקשב וריכוז, חוסר יכולת למידה, הפרעות בהתארגנות ובשיפוט וקשיי שינה." אחר כך נזקק התובע להמשך טיפול ע"י פסיכולוג ופסיכיאטר בקהילה. לאחר כמה חודשים, מחמת התסכול שבמצבו, השתמש התובע באופן חד פעמי בהירואין, אחר כך חדל מזאת (התפכח), "ושב לחיים מציאותיים."

            התובע התלונן בפני פרופ' ירניצקי על הפרעות בריכוז, אימפולסיביות, כאבי ראש, סחרחורות, ועוד כמפורט בחוות הדעת.

            בסיום חוות דעתו כתב הרופא כך: "תהליך ההתאוששות הנוירולוגית מתאונה זו היה איטי, במשך חודשים רבים. לדבריו, חלו שינויים משמעותיים בתפקודו בעקבות התאונה, כאשר ניתן לחלק את ההפרעות לשני מישורים - הקוגניטיבי וההתנהגותי. על פי הבדיקה הקוגניטיבית, סובל מר אלבינצר ממספר הפרעות, בעיקר בתפקוד האקסקוטיבי, הזכרון, הקשב ויכולת הלמידה. יש לצין כי מר אלבינצר סבל מקשיים קודם לתאונה, כולל הפרעות קשב וליקויי למידה, וטיפול על ידי ריטלין, היה, על פי התיאור, היפרקינטי, והתקשה לשמור על גבולות. מהבחינה הנוירולוגית - קוגניטיבית, אני קובע כי נכותו הנוכחית עומדת על 30%, לפי סעיף 29(11) מותאם ל 34ד לתקנות המל"ל. מתוך נכות זו מחצית, דהיינו 15% היא על חשבון התאונה מ 23.12.01 ומחצית ע"ח מצב קודם."

7.         פרופ' אהוד קליין נתן חוות דעת מיום 22.8.04 לגבי מצבו הנפשי של התובע עקב התאונה. הוא הסתמך גם על הבדיקה הנוירופסיכולוגית מן המרפאה לנוירולוגיה קוגניטיבית של בית החולים רמב"ם בחיפה, וציין כי "מתוך מהלך חייו הקודם" של התובע, "ניתן להתרשם כי תיפקד והסתדר בצורה טובה לאין ערוך בהשוואה לתפקודו היום." עוד העריך כי "הכישורים והיכולות של אבנר לפני התאונה, הן בתחום הקוגניטיבי והן בתחום ההתנהגותי-רגשי היו גבוהים בהרבה ולא הפריעו באופן ניכר לתפקודו וליכולת ההסתגלות שלו, במצבו כיום ברור כי אינו מסוגל לשחזר הישגים כאלה." את נכותו של התובע לפני התאונה ראה פרופ' קליין להעריך כ"מזערית", והסביר כי "יש להניח שליקוי זה יצר אצל התובע תשתית של רגישות מוגברת אשר העצימה את חומרת הנזק שנגרם לו עקב פגיעת הראש."

            במצבו היום, העריך הפסיכיאטר, "קיימת פגיעה של ממש ביכולתו לתפקד בכל תחומי החיים לרבות יכולת ההשתכרות וביכולתו לקיים יחסים חברתיים ובינאישיים בוגרים." הוא העריך "את נכותו הנפשית הכוללת של התובע בשיעור של 30% לפי סעיף 34ד' לתקנות המל"ל. מתוך נכותו הנפשית הכוללת יש לזקוף 25% לחובת פגיעת הראש בגין התאונה השנייה שעבר בחודש דצמבר 2001, ו-5% למצב קודם לתאונה (הפרעת הקשב והלמידה). אחוזי נכות אלה", כך כתב, "הינם לצמיתות וחופפים לאחוזי הנכות שנקבעו על ידי פרופ' ירניצקי בחוות דעתו."

            על פי הכתוב בחוות הדעת, אליבא דכל הרופאים, סובל כיום התובע מנכות כוללת משוקללת בשיעור של 68.10 אחוזים.

מזה, יש לייחס לשתי התאונות, לשיטת פרופ' ירניצקי, 61.27 אחוזי נכות (כשמיילדות, לדעתו, לקה התובע בנכות של 15 אחוזים). לשיטת פרופ' קליין, יש לייחס לתאונה 65.82 אחוזי נכות (כשקודם לתאונות  יש לייחס לתובע נכות של 5 אחוזים).